ר' יאיר בורוכוב
שטורעם
היום חל יום היארצייט השני של הרב נתן נטע ברכהן ע"ה. אינני מתיימר לתאר אותו, או לתת קווים לדמותו, אלא רק להאיר נקודה אחת באישיותו, וכפי שיצא לי להיחשף אליו, כאחד מגדולי מספרי הסיפורים ומעתיקי השמועה בדור האחרון.
באופן אישי יצא לי לשוחח עמו רבות בנוגע לספר שכתבתי על הגאון רבי יוסף רוזין זצ"ל, הרוגוצ'ובי.
לא פעם ולא פעמיים נפגשנו אם בביתו או בבית הכנסת בשיכון חב"ד לוד, בבית הכנסת בנחלת הר חב"ד, בשעת רעווא דרעווין, והייתי מפריע לו באמצע אמירת חת"ת ורמב"ם בכדי להציל מפיו עוד סיפור או שביב סיפור. תמיד ידעתי שהרב ברכהן "יספק את הסחורה", וידלה ממעמקי זכרונו הצלול סיפור רלוונטי. מדהים כיצד מעולם לא חזר על אף סיפור אותו סיפר לי קודם. גם אם היה זה בהפרש של חודשים, ואפילו שנה. כאילו זכר את מה שסיפר לי לפני שנה, והמשיך מאותה נקודה בדיוק בה סיים לפני חודשים.
פעם שאל אותי לשם משפחתי, וכאשר השבתי לו, שאל אותי האם אני נכדו של ר' אברהם בורוכוב ע"ה. השבתי לו בחיוב. אז החל הרב ברכהן, כאילו הכין זאת שבוע מראש, לשחזר מראשו סיפורים על גבי סיפורים, מפורטים ומדויקים, על מעשי החסד של סבי ע"ה בסמרקנד. התפלאתי כיצד אדם שלא הוכן לכך מראש מצליח לשלוף זכרונות כה מדויקים, ברגע כמימרא. אך עם הזמן הלכה והתבהרה אצלי תמיהה זו. הרב ברכהן ניחן בזכרון פנומנלי ובכשרון נדיר להעביר סיפור, זיכרון, מעשה.
לעיתים היה הרב ברכהן נסחף בסיפורי חסידים, אז היו מתקבצים מפה ומשם מרחבי בית הכנסת ומאזינים לדבריו עד שהשמש שקעה ויצאו הכוכבים, והגבאי היה מכה על שולחן בית הכנסת. "מעריב!".
"נמשיך בפעם הבאה", היה אומר הרב ברכהן בחיוך, ועיניו הביעו מבע פקחות וחכמה של יהודי שראה כה רבות בחייו. או אז הייתה נפרדת החבורה משעה של הפלגה אל ימים עברו, ומתכנסת בתוך עצמה. שבה אל המציאות.
קיבצתי כאן מספר סיפורים ששמעתי מהרב ברכהן סביב הגאון מרוגצ'וב (כידוע היה הגאון מרוגצ'וב מבקר לעיתים קרובות בריגא, מקום מגוריו של הרב ברכהן באותם ימים, וכן לעת זקנותו עד לפטירתו עת כיהן כרבה הראשי של לטביה), אחד מהם אף נוגע בו אישית, ואני מביא אותם כאן לתועלת הקוראים, ותהי זו התרומה הצנועה שלי לזכרו של הרב ברכהן ע"ה.
היום חל יום היארצייט השני של הרב נתן נטע ברכהן ע"ה. אינני מתיימר לתאר אותו, או לתת קווים לדמותו, אלא רק להאיר נקודה אחת באישיותו, וכפי שיצא לי להיחשף אליו, כאחד מגדולי מספרי הסיפורים ומעתיקי השמועה בדור האחרון.
באופן אישי יצא לי לשוחח עמו רבות בנוגע לספר שכתבתי על הגאון רבי יוסף רוזין זצ"ל, הרוגוצ'ובי.
לא פעם ולא פעמיים נפגשנו אם בביתו או בבית הכנסת בשיכון חב"ד לוד, בבית הכנסת בנחלת הר חב"ד, בשעת רעווא דרעווין, והייתי מפריע לו באמצע אמירת חת"ת ורמב"ם בכדי להציל מפיו עוד סיפור או שביב סיפור. תמיד ידעתי שהרב ברכהן "יספק את הסחורה", וידלה ממעמקי זכרונו הצלול סיפור רלוונטי. מדהים כיצד מעולם לא חזר על אף סיפור אותו סיפר לי קודם. גם אם היה זה בהפרש של חודשים, ואפילו שנה. כאילו זכר את מה שסיפר לי לפני שנה, והמשיך מאותה נקודה בדיוק בה סיים לפני חודשים.
פעם שאל אותי לשם משפחתי, וכאשר השבתי לו, שאל אותי האם אני נכדו של ר' אברהם בורוכוב ע"ה. השבתי לו בחיוב. אז החל הרב ברכהן, כאילו הכין זאת שבוע מראש, לשחזר מראשו סיפורים על גבי סיפורים, מפורטים ומדויקים, על מעשי החסד של סבי ע"ה בסמרקנד. התפלאתי כיצד אדם שלא הוכן לכך מראש מצליח לשלוף זכרונות כה מדויקים, ברגע כמימרא. אך עם הזמן הלכה והתבהרה אצלי תמיהה זו. הרב ברכהן ניחן בזכרון פנומנלי ובכשרון נדיר להעביר סיפור, זיכרון, מעשה.
לעיתים היה הרב ברכהן נסחף בסיפורי חסידים, אז היו מתקבצים מפה ומשם מרחבי בית הכנסת ומאזינים לדבריו עד שהשמש שקעה ויצאו הכוכבים, והגבאי היה מכה על שולחן בית הכנסת. "מעריב!".
"נמשיך בפעם הבאה", היה אומר הרב ברכהן בחיוך, ועיניו הביעו מבע פקחות וחכמה של יהודי שראה כה רבות בחייו. או אז הייתה נפרדת החבורה משעה של הפלגה אל ימים עברו, ומתכנסת בתוך עצמה. שבה אל המציאות.
קיבצתי כאן מספר סיפורים ששמעתי מהרב ברכהן סביב הגאון מרוגצ'וב (כידוע היה הגאון מרוגצ'וב מבקר לעיתים קרובות בריגא, מקום מגוריו של הרב ברכהן באותם ימים, וכן לעת זקנותו עד לפטירתו עת כיהן כרבה הראשי של לטביה), אחד מהם אף נוגע בו אישית, ואני מביא אותם כאן לתועלת הקוראים, ותהי זו התרומה הצנועה שלי לזכרו של הרב ברכהן ע"ה.
שאלה בגיל 7
"פעם הגיע הגאון לריגא", סיפר הרב ברכהן, "הייתי ילד בן שבע או שש. כילד, אני זוכר את כל המתפללים מצטופפים סביבו לאחר התפילה ואת גדולי התלמידי חכמים בעיר מעמיסים עליו שאלות הלכתיות, בגמרא, רמב"ם, ירושלמי, בבלי וכו'. הגאון משיב לכל אחד. מתפתחים פלפולים, מראי מקומות נזרקים באוויר. ובית המדרש היה כולו כמרקחה.
רציתי גם אני לנסות את כוחי. כילד הרגשתי דחף עצום להשתלב בכל המעמד הזה, והזדחלתי מתחת רגלי האנשים שהצטופפו סביב הגאון, עד שהגעתי למקומו. רק יצאתי מתחת רגלי אחד האנשים, ומרצפה התרוממתי, ומיד הנה אני עומד מול דמותו של הגאון מרוגצ'וב. "מה אתה רוצה ילד?", הוא שאל אותי בחדות, ואני עניתי לו "יש לי שאלה בתוספות בבא מציעא". "מה השאלה?", הגאון שאל אותי, ואני הצבעתי לו על המקום המוקשה בעיני. הגאון החל להסביר לי את התוספות ("כמובן שלא הבנתי מאומה מדבריו"), ומיד התפתח לו בבית הכנסת פלפול תורני מעמיק על דברי התוספות".
"פעם הגיע הגאון לריגא", סיפר הרב ברכהן, "הייתי ילד בן שבע או שש. כילד, אני זוכר את כל המתפללים מצטופפים סביבו לאחר התפילה ואת גדולי התלמידי חכמים בעיר מעמיסים עליו שאלות הלכתיות, בגמרא, רמב"ם, ירושלמי, בבלי וכו'. הגאון משיב לכל אחד. מתפתחים פלפולים, מראי מקומות נזרקים באוויר. ובית המדרש היה כולו כמרקחה.
רציתי גם אני לנסות את כוחי. כילד הרגשתי דחף עצום להשתלב בכל המעמד הזה, והזדחלתי מתחת רגלי האנשים שהצטופפו סביב הגאון, עד שהגעתי למקומו. רק יצאתי מתחת רגלי אחד האנשים, ומרצפה התרוממתי, ומיד הנה אני עומד מול דמותו של הגאון מרוגצ'וב. "מה אתה רוצה ילד?", הוא שאל אותי בחדות, ואני עניתי לו "יש לי שאלה בתוספות בבא מציעא". "מה השאלה?", הגאון שאל אותי, ואני הצבעתי לו על המקום המוקשה בעיני. הגאון החל להסביר לי את התוספות ("כמובן שלא הבנתי מאומה מדבריו"), ומיד התפתח לו בבית הכנסת פלפול תורני מעמיק על דברי התוספות".
איזהו עשיר
בעקבות היותו עילוי גדול, הוצעו לרוגאצ'ובי שידוכים של בנות יהודים עשירים. אירע פעם שהזדמן עם אחד שליווהו לאחד המקומות המרכזיים בעיר וורשא, ואת פניהם קידמה מהומה גדולה. השניים שאלו את אחד מעוברי האורח לפשר הבהלה שאחזה במקום, השיב הלה בנוקבו בשמו של אחד מעשירי ורשא שלפני שעה קלה מעד ושבר את רגלו.
הרהר הרוגאצ'ובי רגע קט ומיד נפלטה אמירה עוקצנית מפיו אשר הסגירה את הרהורי ליבו כלפי ההצעות המשחרות לפתחו באותם ימים מבתי עשירים. "אם בר-המזל העשיר יכול להיות "שלים-מזל" ולשבור רגל, אין לנו מה לעשות כאן", אמר מיד מיהר להסתלק מהמקום.
בעקבות היותו עילוי גדול, הוצעו לרוגאצ'ובי שידוכים של בנות יהודים עשירים. אירע פעם שהזדמן עם אחד שליווהו לאחד המקומות המרכזיים בעיר וורשא, ואת פניהם קידמה מהומה גדולה. השניים שאלו את אחד מעוברי האורח לפשר הבהלה שאחזה במקום, השיב הלה בנוקבו בשמו של אחד מעשירי ורשא שלפני שעה קלה מעד ושבר את רגלו.
הרהר הרוגאצ'ובי רגע קט ומיד נפלטה אמירה עוקצנית מפיו אשר הסגירה את הרהורי ליבו כלפי ההצעות המשחרות לפתחו באותם ימים מבתי עשירים. "אם בר-המזל העשיר יכול להיות "שלים-מזל" ולשבור רגל, אין לנו מה לעשות כאן", אמר מיד מיהר להסתלק מהמקום.
שנים אוחזין בטלית
היה יהודי בירושלים (שנלב"ע לפני למעלה מעשרים שנה) ושמו ר' מוישקה דער בעל עגלה. [=ר' משה בעל העגלה]. אותו יהודי התגורר בעיירה וישקי שהייתה מרוחקת מדווינסק - מקום מושבו של הגאון הרוגאצ'ובי, מרחק קילומטרים ספורים.
אותו בעל עגלה סיפר כי פעם פרצה בוישקי מחלוקת - הקצב של העיירה האשים את השוחט כי הוא מאכיל את בני העיירה נבלות וטריפות עקב אי הקפדתו בנושאי כשרות מסוימים. העיירה נחלקה בין תומכי השוחט לבין מתנגדיו ולא הצליחו להגיע לעמק השווה.
באין פתרון ליישב המחלוקת הוטל על ר' משה 'בעל עגלה', שעקב עבודתו היה מזדמן לדווינסק לעתים קרובות, לנסוע ולשטוח את צדדי הבעיה בפני הגאון הרוגאצ'ובי שהכרעתו תהיה מקובלת על כולם.
ר' משה עשה את דרכו לעבר דווינסק וכאשר הגיע אל פתח ביתו של הגאון עשה עצמו כאחד השואלים שאלה בנושא איסור והיתר שהייתה בידו. הגאון שמע והשיב לו את הדין, ולאחר שפסק לו את ההלכה פתח ר' משה את פיו והחל מספר לגאון על המתחולל בעיירה וישקי.
"העיירה חצויה" אמר העגלון לגאון "השוחט טוען כי נקי כפים הוא וכי מלאכתו לשם שמים ושחיטתו כשרה. הקצב מאידך טוען כי השוחט מאכיל את העיר נבילות וטריפות, ובני המקום אינם יודעים כיצד לנהוג" סיכם משה את הסוגיה.
הגאון הביט על משה העגלון והשיב לו מיד:
"נאמר בתורה 'וספרה לה שבעת ימים'. התורה האמינה לדברי האשה כי טהורה היא לאחר שעשתה את כל המתבקש ממנה בדיני טהרה. אם האמינה התורה לכל אשה מבלי לבדוק אם דוברת היא אמת או לא, כל שכן שנאמין לשוחט שקיבל סמיכה מרבנים חשובים". סיים הגאון את הפסק שלו, ובפתח הדלת נעמדו שני אנשים.
"גם אתם מוישקי?" שאל אותם הגאון תוך שהוא רץ אליהם בזריזות.
"לא, אנו לא מוישקי" השיבו לו השנים.
"אז מה אתם רוצים?".
"באנו לדין-תורה" השיבו והחלו להרצות את טענותיהם. "גיסתי שלחה לו טלית והוא לא רוצה לקבל" הצביע האחד מהם על חבירו.
באותם ימים, ימי מלחמת העולם, הוצאו אנשים רבים להורג. אותו אדם שעמד בפתח דלתו של הגאון זיהה בין ההרוגים הרבים את חברו משכבר הימים מעיר הולדתו, הוא נטל את גופתו והביא אותה אל קבר ישראל. אישתו של ההרוג ששמעה על הנעשה שלחה לו כאות תודה - טלית, שהייתה אז יקרת המציאות, על שהביא את בעלה לקבר ישראל. אך הוא לא רצה לקבלה: "קיימתי קבורת מת-מצווה שהיא מצווה גדולה ואיני מוכן לקבל עבורה תמורה" השיב בפסקנות.
גיסה של האלמנה עמד לדין-תורה מול אותו אדם שסרב לקבל את הטלית. "הוא אינו רוצה ליטול את הטלית המגיעה לו" הוא טען, והגאון החל להסתובב בחדר אנה ואנה.
"אל תקח, אל תקח" פנה בחדות אל אותו אדם, ואז המשיך, "כיצד זיהית את הנפטר שהוא אכן אותו אדם שהנך מכיר? בוודאי באמצעות בגדיו שהיוו עבורך סימן. הרי יודעים אנו שבגדים אינם סימן, כפי שאירע אצל יעקב אבינו שהביאו לו את כתונת יוסף טבולה בדם, למרות שיוסף עצמו היה חי, הרי לך שבגד אינו סימן", סיים הגאון שוב, "אל תקח את הטלית".
"מה עם כסף למצבה?" ניסה גיסה של האלמנה-עגונה את כוחו שוב, "אולי יטלו לפחות כסף עבור מצבה בכדי שנוכל להקים על קברו".
ושוב הישיר הגאון את מבטו ואמר לעומד מולו "אל תקח את הכסף", והמשיך את דבריו "אותה אשה רוצה שיעמידו את המצבה בכדי שתהיה בידה תמונה של הקבר עליו כתוב פה נטמן פלוני בן פלוני על מנת שתוכל להינשא בשנית, אך אנחנו לא נאפשר לה זאת, שהרי איננו יודעים בברור כי אלמנה היא, אל תקח את הכסף", סיים הגאון את פסקו.
היה יהודי בירושלים (שנלב"ע לפני למעלה מעשרים שנה) ושמו ר' מוישקה דער בעל עגלה. [=ר' משה בעל העגלה]. אותו יהודי התגורר בעיירה וישקי שהייתה מרוחקת מדווינסק - מקום מושבו של הגאון הרוגאצ'ובי, מרחק קילומטרים ספורים.
אותו בעל עגלה סיפר כי פעם פרצה בוישקי מחלוקת - הקצב של העיירה האשים את השוחט כי הוא מאכיל את בני העיירה נבלות וטריפות עקב אי הקפדתו בנושאי כשרות מסוימים. העיירה נחלקה בין תומכי השוחט לבין מתנגדיו ולא הצליחו להגיע לעמק השווה.
באין פתרון ליישב המחלוקת הוטל על ר' משה 'בעל עגלה', שעקב עבודתו היה מזדמן לדווינסק לעתים קרובות, לנסוע ולשטוח את צדדי הבעיה בפני הגאון הרוגאצ'ובי שהכרעתו תהיה מקובלת על כולם.
ר' משה עשה את דרכו לעבר דווינסק וכאשר הגיע אל פתח ביתו של הגאון עשה עצמו כאחד השואלים שאלה בנושא איסור והיתר שהייתה בידו. הגאון שמע והשיב לו את הדין, ולאחר שפסק לו את ההלכה פתח ר' משה את פיו והחל מספר לגאון על המתחולל בעיירה וישקי.
"העיירה חצויה" אמר העגלון לגאון "השוחט טוען כי נקי כפים הוא וכי מלאכתו לשם שמים ושחיטתו כשרה. הקצב מאידך טוען כי השוחט מאכיל את העיר נבילות וטריפות, ובני המקום אינם יודעים כיצד לנהוג" סיכם משה את הסוגיה.
הגאון הביט על משה העגלון והשיב לו מיד:
"נאמר בתורה 'וספרה לה שבעת ימים'. התורה האמינה לדברי האשה כי טהורה היא לאחר שעשתה את כל המתבקש ממנה בדיני טהרה. אם האמינה התורה לכל אשה מבלי לבדוק אם דוברת היא אמת או לא, כל שכן שנאמין לשוחט שקיבל סמיכה מרבנים חשובים". סיים הגאון את הפסק שלו, ובפתח הדלת נעמדו שני אנשים.
"גם אתם מוישקי?" שאל אותם הגאון תוך שהוא רץ אליהם בזריזות.
"לא, אנו לא מוישקי" השיבו לו השנים.
"אז מה אתם רוצים?".
"באנו לדין-תורה" השיבו והחלו להרצות את טענותיהם. "גיסתי שלחה לו טלית והוא לא רוצה לקבל" הצביע האחד מהם על חבירו.
באותם ימים, ימי מלחמת העולם, הוצאו אנשים רבים להורג. אותו אדם שעמד בפתח דלתו של הגאון זיהה בין ההרוגים הרבים את חברו משכבר הימים מעיר הולדתו, הוא נטל את גופתו והביא אותה אל קבר ישראל. אישתו של ההרוג ששמעה על הנעשה שלחה לו כאות תודה - טלית, שהייתה אז יקרת המציאות, על שהביא את בעלה לקבר ישראל. אך הוא לא רצה לקבלה: "קיימתי קבורת מת-מצווה שהיא מצווה גדולה ואיני מוכן לקבל עבורה תמורה" השיב בפסקנות.
גיסה של האלמנה עמד לדין-תורה מול אותו אדם שסרב לקבל את הטלית. "הוא אינו רוצה ליטול את הטלית המגיעה לו" הוא טען, והגאון החל להסתובב בחדר אנה ואנה.
"אל תקח, אל תקח" פנה בחדות אל אותו אדם, ואז המשיך, "כיצד זיהית את הנפטר שהוא אכן אותו אדם שהנך מכיר? בוודאי באמצעות בגדיו שהיוו עבורך סימן. הרי יודעים אנו שבגדים אינם סימן, כפי שאירע אצל יעקב אבינו שהביאו לו את כתונת יוסף טבולה בדם, למרות שיוסף עצמו היה חי, הרי לך שבגד אינו סימן", סיים הגאון שוב, "אל תקח את הטלית".
"מה עם כסף למצבה?" ניסה גיסה של האלמנה-עגונה את כוחו שוב, "אולי יטלו לפחות כסף עבור מצבה בכדי שנוכל להקים על קברו".
ושוב הישיר הגאון את מבטו ואמר לעומד מולו "אל תקח את הכסף", והמשיך את דבריו "אותה אשה רוצה שיעמידו את המצבה בכדי שתהיה בידה תמונה של הקבר עליו כתוב פה נטמן פלוני בן פלוני על מנת שתוכל להינשא בשנית, אך אנחנו לא נאפשר לה זאת, שהרי איננו יודעים בברור כי אלמנה היא, אל תקח את הכסף", סיים הגאון את פסקו.
לשקר אין רגלים
גם גויים היו מגיעים לגאון לדיני תורה. פעם הגיעו שתי נשים, גויה ויהודיה. הגויה טענה כי היהודיה חייבת לה סכום כסף, והיהודיה הכחישה מכל וכל. הגאון שמע את הטענות והחל להסתובב בחדר אנה ואנה. לבסוף פנה אל היהודיה בחשאי ואמר לה: "אל תתני לה את הכסף". האשה פלטה: "וודאי שלא אתן לה את הכסף, וכי טיפשה אני לתת לה?", אז הרים הגאון את עיניו ואמר לאשה שפיה הכשילה: "אם כך, את חייבת לה את הכסף, תני לו אותה".
יהי זכרו של אותו חסיד, ברוך.
גם גויים היו מגיעים לגאון לדיני תורה. פעם הגיעו שתי נשים, גויה ויהודיה. הגויה טענה כי היהודיה חייבת לה סכום כסף, והיהודיה הכחישה מכל וכל. הגאון שמע את הטענות והחל להסתובב בחדר אנה ואנה. לבסוף פנה אל היהודיה בחשאי ואמר לה: "אל תתני לה את הכסף". האשה פלטה: "וודאי שלא אתן לה את הכסף, וכי טיפשה אני לתת לה?", אז הרים הגאון את עיניו ואמר לאשה שפיה הכשילה: "אם כך, את חייבת לה את הכסף, תני לו אותה".
יהי זכרו של אותו חסיד, ברוך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה